אתה כבר בן 40 או 50 או 60
וההורים שלך מזדקנים
עד עכשיו דאגת לילדיך – בית ספר, צבא, אהבות לימודים עבודה
בין לבין הספקת לדאוג גם לעצמך, גם לזוגיות
כבר שנים שאתה דואג.
לפעמים יותר, לפעמים פחות.
"מת" להגיע לזמן הזה שבו תוכל פשוט להירגע
שתדע שהכל מסודר ושאתה לא צריך לדאוג יותר
אבל
ההורים שלך!
זאת דאגה מסוג אחר, היא מלחיצה, ואתה במתח כל הזמן
אתה מתרוצץ ולא מבין למה כלום לא יוצא מזה
אתה לפעמים פוחד, לפעמים סתם עצבני,
אבל כל הזמן כל הזמן כל הזמן מוטרד.
ברור לך שמשהו כאן לא מסתדר, שלא טוב לך להמשיך ככה.
אתה כל הזמן מודאג, כל הזמן עושה, כל הזמן מוטרד, וכל הזמן מותש
ואתה לא רואה איך זה נעשה טוב יותר...
ברור לך שזה יכול להיות אחרת, אבל
אין לך מושג מה לעשות שונה, איך לפעול אחרת
ומי יכול לעזור לך.
לפעמים אתה גם לא בטוח מה זה אומר עליך שאתה מחפש דרכים יותר קלות...
מה, אתה לא אדם רציני?